בני-אדם נולדים עם פוטנציאל לתקשר ולומדים כיצד לספר סיפור לעצמם ולאחרים. כבר בגיל הילדות לומדים פעוטות להציג עצמם ואת מעשיהם בצורת סיפור כחלק מהתרבות אליה הם נולדים ואותה הם לומדים. ילדים נותנים משמעות להתרחשויות בחייהם ומתכננים את אירועי העתיד באופן סיפורי. הסיפור הופך לכלי שימושי בעזרתו מצדיק הילד את מעשיו החריגים, מוצא צידוק להתנהגותו ומנסה לשכנע בחשיבות מניעיו. לכן, יש חשיבות רבה לפתח את המיומנות הסיפורית באופן מכוון, מבוקר ואיכותי.

בעבודתה, כחלק משיעורי השפה, מכיר הילד את התבנית הסיפורית, כותב סיפור, משביח אותו, מאייר בהתאם לטקסט ומפיק ספר. בשיח שנוצר, לפני, במהלך ואחרי הכתיבה, נותן הילד ביטוי לעולמו הפנימי, מרחיב את אוצר המילים, הדימויים וצירופי המילים, ולומד את תחומי הלשון המתאימים לגילו ולרמתו.

במשך יותר משלושים שנה הייתה מורה בכיתות היסוד: מורה לאמנות, מורה לשילוב אומנויות וכתיבה יצירתית, מחנכת כיתות א '-ד ' ומורה לחינוך מיוחד. במהלך השנים פיתחה תוכנית בכתיבה יצירתית. במסגרת פעילות חווייתית כתבו הילדים סיפורים ושיבחו אותם, איירו ספרים בטכניקות שונות ומגוונות והפיקו ספרים מודפסים. בלימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בהדרכת מורים, נחשפה לצד התיאורטי של התפתחות הסיפור אצל ילדים ומבוגרים ולחשיבותו; עבודת הגמר שלה עסקה בנושא זה.